פסק-דין בתיק ת"א 6588-01-10

בפני תביעה כספית בסך 81,000 ש"ח אשר מקורה בשני שטרות שהוגשו לביצוע, (להלן: "השיקים / השטרות" )  וניתנה לנתבע רשות להתגונן.

מכיוון שבטענת זיוף עסקינן, נטל ההוכחה מוטל על התובעת.

טענות הצדדים

בתצהיר אשר הגיש כתמיכה להתנגדות לביצוע שטר טען, כי הינו בעל החשבון ממנו נמשכו השיקים. לטענתו, כלל אינו מכיר את ברוך גבריאלי (ס' 4,8 לתצהיר שהוגש כתמיכה לבקשת ההתנגדות) , ובינו לבין ברוך גבריאלי, הבעלים של התובעת לא התקיימו מעולם קשרים מכל סוג שהוא, לרבות קשרים עסקיים. לטענתו, מעולם לא התבצעה בינו לבין ברוך גבריאלי פעילות עסקית, לא נכרת ביניהם הסכם ולא נוצרה ביניהם כל מערכת יחסים, בגינה הוא חייב כסף. כמו כן, טוען הנתבע, הוא לא קיבל כל תמורה בגין השיקים.

לטענת הנתבע, בבית העסק שניהל, היה לו שותף עסקי ומערכת היחסים ביניהם הייתה טובה, כולל נגישות לחפציו, לרבות פנקס השיקים שלו. לטענתו, אותו שותף לקח את פנקס השיקים שלו ללא רשותו וידיעתו, ועשה שימוש בשיקים מבלי שקיבל היתר לעשות כן.

טוען הנתבע, כי לא משך את השיקים, לא רשם אותם לטובת גבריאלי והשיקים מולאו על ידי שותפו, תוך זיוף חתימתו. יתרה מכך, הוא מעולם לא קיבל תמורה בגין השיקים ולא נערכה כל עסקת יסוד, שבגינה נמסרו השיקים לתובעת.

משהוסף שם חברת אדיר וברוך שיווק בע"מ כתובעת, הגיש הנתבע כתב הגנה, והוסיף כי הינו בעלים של חברת ע.ש.ר. גידול תוצרת חקלאית אשר עוסקת בשיווק סחורות והתובעת עוסקת ברכישת תוצרת חקלאית ומכירתה.

לטענתו, במהלך שנת 2009 רכשה התובעת מהחברה שבבעלות הנתבע סחורה בשווי 155,000 ש"ח ולהקלת ביצוע התשלומים משכה התובעת לזכות הנתבע 2 המחאות, האחת על סך 27,500 ש"ח שמועד פירעונה 22.8.09 והשנייה על סך 127,500 ש"ח שמועד פירעונו 7.9.09. שתי ההמחאות לא כובדו על ידי הבנק מהסיבה "א.כ.מ". לכן לטענתו, התובעת נותרה חייבת לנתבע את סכום השיקים שלא כובדו.

עוד לטענתו, התובעת חייבת לנתבע סכום נוסף של 160,000 ש"ח בגין סחורה שסופקה לה ותמורתה לא שולמה. משכך, מודיע הנתבע בכתב הגנתו על קיזוז סך 155,000 ש"ח ועוד 160,000 ש"ח המפורטים לעיל, מכל סכום שיחויב בתובענה זו.

התובעת הגישה כתב תשובה, בו טענה, כי הנתבע זייף את אחד השיקים אשר צורף לכתב הגנתו, וצירפה לכתב התשובה את העתק נייר קופי של אחד השיקים שנמשך על ידה ואשר סכומו במקור הינו 27,500 ש"ח ולא 127,500 ש"ח. טוען התובע, כי בפעולתו זו, ניסה נתבע בחוסר תום לב לגנוב מהתובעת 100,000 ש"ח, במסגרת  שיקים "טובה" אותם ביקש מהתובעת ליצירת פעילות עסקית בבנק לטענת התובעת, הנתבע מסר לה כנגד שני השיקים, שכאמור כל אחד מהם על סך 27,500 ש"ח,שיקים מקבילים משוכים על ידי החברה שבבעלותו, האחד בסך 25,000 ש"ח והשני בסך 30,000 ש"ח.

בגין מעשהו זה, הוגשה נגד הנתבע תלונה למשטרה.

התובעת הוסיפה, כי הנתבע והחברה שבבעלותו הם לקוחותיה והחברה שבבעלותו רכשה מהתובעת במהלך השנים 2008/9 עופות בהיקפים של מאות אלפי שקלים ונותרה חייבת סך 260,000 ש"ח בסכום הקרן. התובעת מפרטת, כי בידיה שיקים נוספים שמשך הנתבע והחברה שבבעלותו, אשר נמסרו לתובעת וחוללו. בעוד שהתובעת, לטענתה, מעולם לא רכשה דבר אצל הנתבע ו/או החברה שבבעלותו.

בתצהיר עדות ראשית מטעמו, פרט מנהל התובעת, כי הינו מכיר את הנתבע מזה מספר שנים, לאחר שהנתבע פנה אליו כדי שיספק לו עופות לעסקיו, והנתבע נותר חייב כספים רבים לתובעת. לטענתו, הנתבע הסתיר מעיני בית המשפט את ההתנהלות העסקית בין הצדדים.

התובעת מפנה לעובדה, שלעומת טענת הנתבע בהתנגדות לביצוע שטר, לפיה, השיקים נגנבו ממנו וזוייפו, טען הנתבע בכתב הגנתו, כי יש "חוב מקביל" כלשון כתב ההגנה, של התובעת כלפי הנתבע וכי התובעת רכשה מחברה שבבעלות הנתבע סחורה בהיקף של 155,000 ש"ח. וכן קיים לטענתו חוב נוסף של התובעת לחברה שבבעלות הנתבע בסך 160,000 ש"ח. דהיינו, כך מנהל התובעת, בכתב הגנתו, זנח הנתבע את טענת הזיוף מאשר שמכיר את מערכת היחסים בין הצדדים ואף מעיד על קיום חוב.

רק בתצהיר עדותו הראשית חזר וטען הנתבע לטענת קיזוז.

בחקירתו העיד מנהל התובעת כי סעיפים 6-8 בלבד לתצהירו הינם קשורים לשקים נשוא תביעה זו וכל שאר סעיפי התצהיר, אינם רלוונטיים לנשוא תביעה זו אלא עוסקים ביחסים העסקיים בין הצדדים.

הנתבע הוסיף בתצהירו,  כי בין התובעת לחברה שבבעלות הנתבע, התנהלו קשרים עסקיים, אך הוא, הנתבע, לא נדרש ולא התחייב לשלם כספים באופן אישי. הוא גם לא ערב לחובות החברה שבבעלותו.

בתצהירו טען, כי אכן במקור השיק שמסרה התובעת היה בסכום של 27,500 ש"ח למועד פירעון 27.8.09, אלא שלבקשת התובעת במעמד משיכת ההמחאה, הסכימה החברה שבבעלות הנתבע שההמחאה תירשם למועד פירעון מאוחר יותר .

מכיוון שבסמוך למועד פירעון אותה המחאה, חוללו המחאות קודמות שנתנה התובעת לחברה שבבעלות הנתבע, בגין סחורות שקיבלה,  ולנוכח גידול סכום החוב, ביקשה התובעת לתקן את סכום השיק כך שישקף את תוספת החוב והשיקים הקודמים, שחוללו, הושבו לתובעת. גם בחקירתו טען שברוך גבריאלי הוא שתיקן את השיק וחתם לצד התיקון.